<h1>שו"ת הריב"ש סימן רנ"ו</h1>
<h2>דף יח:</h2>
[עיין השאלה ריש סימן רנ"ה] עוד שאלת במקום שנהגו התר אם ראוי למחות באותו המנהג ולאסור אותו לגמרי. נראה שראוי לבטל המנהג ההוא כדאמרינן בפ"ק דר"ה [ט"ו ע"ב] כי נהגו במקום אסורא מי שבקינן להו. ואם היה דבר זה מחלוקת קדומה בין החכמים ז"ל זה אוסר וזה מתיר, ועשו כדברי האחד להקל, מפני שהיה רבם או שחכמי המקום נטו אחר דעתו, בכגון זה מניחין אותם על מנהגם אע"פ שיש הרבה מקומות שנהגו לאסור כההיא דמגרומתא דרב ושמואל בפ"ק דחולין [י"ח ע"ב] ותרבא דאייתרא בפרק אלו טרפות [נ' ע"א] וכן בפרק כל הבשר [קט"ז ע"א] כההיא דלוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו לי' רישא דטווסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי אתא לקמיה דרבי אמר ליה מאי טעמא לא תשמתינהו אמר ליה משום דמקומו של רבי יהודה בן בתירה הוה ודילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי. וכמו שהעלמתי עין בסרק"סטה במה שנהגו התר הנאה במגע כותי ביין. אין צריך לומר בדברים המותרים אלא שקצת מקומות בהן נהגו אסור וקצתם העמידום על דינם כאותן השנויין בפרק מקום שנהגו [פסחים נ' ע"א]. אבל הדברים האסורים בלי מחלוקת שנהגו בהן התר קצת מקומות מפני שלא ידעו שהן אסורים זה מנהג טעות הוא ואינו כלום. שהרי אפילו אם נהגו אסור בדברים המותרין מפני שלא ידעו שהן מותרין ואח"כ נודע להם האמת אין צריך שינהגו בהן אסור ואין צריכין שאלה לחכם דמנהג בטעות הוא כדאיתא בירושלמי [פסחים פ"ד ה"א] שהביא הרב אלפסי ז"ל בהלכות פרק מקום שנהגו. כל שכן אם הדבר בהפך. ואין צריך לומר בנוהגים התר בדברים הנודעים להם שהן אסורין שאין זה מנהג וחלילה לא נחשדו הצבור על כך. וגם אין לתלות מנהג ההתר מפני מה שנמצא לרבינו שמואל ז"ל [תוס' ע"ז נ"ז ע"ב] שסתם יינן בזמן הזה מותר בהנאה לפי שאין עובדי כוכבים בקיאין בטיב נסוך והוי כתינוק בן יומו שאין עושה יין נסך לאסור בהנאה אלא בשתיה לבד. שהרי כבר צווחו כל המפרשים על זה שסתם יינן אין להתירו כלל מפני טעם זה שכיון שנאסר מתחלה בהנאה בכל ענין אף אם בטל הטעם לא בטלה הגזרה. ואם יש להתיר מפני טעם זה זהו במגען לפי שתלו אסור מגען בכוונה דכל שאינו בכוונת נסוך אינו אוסר בהנאה. בזה לא התיר הרמב"ן ז"ל [ע"ז נ"ג ע"א] אלא מגע הישמעאלים וכן הרשב"א [תוה"ב בית חמישי שער שביעי] וכל האחרונים ז"ל. גם הרמב"ם ז"ל כתב פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות [ה"ז] שהנוצרים יינן אסור בהנאה. וכל המקומות נהגו אסור הנאה בסתם יינן ואף המקומות שנהגו להתיר מגען בהנאה. ולזה אין לתלות מנהג התר המים האלו בהיתר סתם יינן אלא שהיו סבורים כיון שנשתנה היין ויהי למים הותר ולא הסכימו להלכה כפי מה שכתבתי.
<h2>דף נ.</h2>
[עיין השאלה ריש סימן רנ"ה] עוד שאלת במקום שנהגו התר אם ראוי למחות באותו המנהג ולאסור אותו לגמרי. נראה שראוי לבטל המנהג ההוא כדאמרינן בפ"ק דר"ה [ט"ו ע"ב] כי נהגו במקום אסורא מי שבקינן להו. ואם היה דבר זה מחלוקת קדומה בין החכמים ז"ל זה אוסר וזה מתיר, ועשו כדברי האחד להקל, מפני שהיה רבם או שחכמי המקום נטו אחר דעתו, בכגון זה מניחין אותם על מנהגם אע"פ שיש הרבה מקומות שנהגו לאסור כההיא דמגרומתא דרב ושמואל בפ"ק דחולין [י"ח ע"ב] ותרבא דאייתרא בפרק אלו טרפות [נ' ע"א] וכן בפרק כל הבשר [קט"ז ע"א] כההיא דלוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו לי' רישא דטווסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי אתא לקמיה דרבי אמר ליה מאי טעמא לא תשמתינהו אמר ליה משום דמקומו של רבי יהודה בן בתירה הוה ודילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי. וכמו שהעלמתי עין בסרק"סטה במה שנהגו התר הנאה במגע כותי ביין. אין צריך לומר בדברים המותרים אלא שקצת מקומות בהן נהגו אסור וקצתם העמידום על דינם כאותן השנויין בפרק מקום שנהגו [פסחים נ' ע"א]. אבל הדברים האסורים בלי מחלוקת שנהגו בהן התר קצת מקומות מפני שלא ידעו שהן אסורים זה מנהג טעות הוא ואינו כלום. שהרי אפילו אם נהגו אסור בדברים המותרין מפני שלא ידעו שהן מותרין ואח"כ נודע להם האמת אין צריך שינהגו בהן אסור ואין צריכין שאלה לחכם דמנהג בטעות הוא כדאיתא בירושלמי [פסחים פ"ד ה"א] שהביא הרב אלפסי ז"ל בהלכות פרק מקום שנהגו. כל שכן אם הדבר בהפך. ואין צריך לומר בנוהגים התר בדברים הנודעים להם שהן אסורין שאין זה מנהג וחלילה לא נחשדו הצבור על כך. וגם אין לתלות מנהג ההתר מפני מה שנמצא לרבינו שמואל ז"ל [תוס' ע"ז נ"ז ע"ב] שסתם יינן בזמן הזה מותר בהנאה לפי שאין עובדי כוכבים בקיאין בטיב נסוך והוי כתינוק בן יומו שאין עושה יין נסך לאסור בהנאה אלא בשתיה לבד. שהרי כבר צווחו כל המפרשים על זה שסתם יינן אין להתירו כלל מפני טעם זה שכיון שנאסר מתחלה בהנאה בכל ענין אף אם בטל הטעם לא בטלה הגזרה. ואם יש להתיר מפני טעם זה זהו במגען לפי שתלו אסור מגען בכוונה דכל שאינו בכוונת נסוך אינו אוסר בהנאה. בזה לא התיר הרמב"ן ז"ל [ע"ז נ"ג ע"א] אלא מגע הישמעאלים וכן הרשב"א [תוה"ב בית חמישי שער שביעי] וכל האחרונים ז"ל. גם הרמב"ם ז"ל כתב פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות [ה"ז] שהנוצרים יינן אסור בהנאה. וכל המקומות נהגו אסור הנאה בסתם יינן ואף המקומות שנהגו להתיר מגען בהנאה. ולזה אין לתלות מנהג התר המים האלו בהיתר סתם יינן אלא שהיו סבורים כיון שנשתנה היין ויהי למים הותר ולא הסכימו להלכה כפי מה שכתבתי.
